היה זה בוקר יום ראשון

העיירה עוד ישנה

והוא ממשיך ושר,

שר מול חלונה.

 

נזכר איך הוא וחבריו

ישבו בבית קפה קטן,

כשהיא יצאה לרחוב

כמו סופה לים.

 

לבו כמעט הפסיק לפעום

הוא התאהב בה במקום

כשהיא שלחה אליו מבט

העולם שתק.

 

כמה אהב אותה

את יופיה

את האור בשערה

את עיניה השחורות

שהכל יודעות,

כמה רצה אותה

רחוקה,

מסוגרת בחדרה

מראשו היא לא יצאה

כמה אהבה.

 

היה זה בוקר יום ראשון

העיירה עוד ישנה

והוא ממשיך ושר

שר מול חלונה

 

ואת ההיא הוא כבר שכח

הקסם המתוק חלף,

מאז נדלק האור

שם בחלונה.

 

כמה אהב אותה…